חיפוש:
אנא מלאו את הפרטים:
שם:
דוא"ל:

שתפו חברים באמצעות:
אדנה - ישראל 18
 
שם הכותב:
זיוה קופר
המקום עליו נכתב הסיפור:
אדנה- חיפה
הסיפור:
אני נרדמת באוטובוס בדרך לאדנה ומתעוררת לפתע בבהלה. לפני שיצאנו למסע קיבלתי מהילדים מעטפה שנתבקשתי לפתוח אי שם בין ישראל לאיסטנבול. הייתי צריכה הרבה כוח בכדי להתאפק שלא לפתוח אותה מיד  ולכן קברתי אותה במזוודה.
אני זוכרת שאמרתי לעצמי בדרך- היום אנחנו בדיוק באמצע הדרך והיום כשנגיע למלון אפתח את המעטפה וכנראה הנסיבות היו כאילה שלא עשיתי את זה המעטפה נשכחה מצד אחד ומצד שני לוותה אותי לאורך כל הדרך.
אני מנסה להסביר לעצמי איך זה   שביום שישי כשכל המשפחה ישבה לאכול יחד ואני הייתי בבית קפה קטן מתבוננת איך כולם אוכלות עוגיות והייתי זקוקה כל כך. איך אז לא נזכרתי שיש לי חיבוק מהבית במזוודה?
עכשיו התעוררתי בבהלה ונזכרתי שלא פתחתי. המזוודה באוטו כמובן אז לא אוכל לעשות זאת עד מחר. בלי קשר למה שכתוב בה - תודה לילדים שלי ולגיל על התמיכה והליווי והעזרה לאורך כל הדרך. אוהבת אתכם עד מאוד. מילות חיבוק וחיזוק שהיו שם אף שלא קראתי אותם- סייעו לי מעצם העובדה שהיו.
 
אנחנו סוף סוף עולות למטוס.  לפנינו הזמרים שחיברו את הימנון הראלי לשנה הנוכחית. אחד מהם,  איש גדול,  הכיסא שלו נשכב עלי. מה יהייה במצב שכיבה אחרי ההמראה.
זהבה סובלת מדלקת אזניים וסובלת מכאבים עזים. שוב כשצריך כל העזרה הראשונה נמצאת באוטו. חוק מרפי תמיד עובד.
חוברת הדיוטי פרי משמחת אותי סוף סוף יש כמה דברים שאוכל לקנות כמתנות. הייתי רוצה- בטיסה הזאת אין דיוטי . רצונות לחוד ומעשים לחוד.
אנחנו מתקרבות לנחיתה. אני הולכת להיות תיירת במדינה שלי עם ייתרון ביתיות. בכל זאת זה מוזר. להגיע לארץ ולא להגיע הביתה.
אני מאוד מקווה שקרוס קאונטרי ישנו את מחנה הלינה שהיה אמור להיות במעיין חרוד, למשהו קרוב לנמל. עם הבירוקרטיה נראה לי שיום ולילה ארוכים מאוד לפנינו.
בשדה אנו פוגשים את חגית והדס. חברה של זהבה הגיעה לשדה לקבל את פניה ושתי הבנות של נינה הגיעו גם.
אנחנו עולים לאוטובוסים וכולם ישנים עד חיפה.
אנחנו נערכות לעזור לצוותים שמבינים שהם צריכים לבלות יום שלם בחיפה ולארגן לינה. הילה הבת של אביבה נרתמת לשלוח לנו שמות של אכסניות נוער ומקומות לינה זולים.
נינה מודיעה לכולם כי ניתן להיעזר ולקבל מידע דרך הפייסבוק שלה ומזמינה את כולם להציע לה חברות . היא גם תעדכן את עמוד הראלי הגרמני. אביבה משיגה את מספר הטלפון של לשכת התיירות ואני מפנה את כולם לשם כי הם שוכנים כמה בתים צפונה מהנקודה שהאוטובוס הוריד אותנו. אורלי בטלפון אומרת שהם סייעו לשני האוטובוסים ואנחנו מקווים לטוב שיעבור עליהם יום נעים.
אנחנו מתחילות לשוטט ברגל במטרה למצוא מסעדה ראויה,אני גוססת מרעב וכל מסעדה שנדחית על ידם גורמת לי להתרגז. בסוף לקחנו מונית לשווארמה של חזן המקורית  והיא - סגורה ביום ראשון אז  אכלנו בסמוכה והמנות היו גדולות מאוד ולא יכולתי לסיים.
משם נסענו להילה הבת של אביבה.  מזל וזהבה נסעו לבן של מזל שגר בחיפה. תוך שנייה מהרגע שאביבה התיישבה -היא נרדמה.
אני יושבת לפטפט עם הילה ונהנית  מנוגה הקטנה שעוד מעט ימלאו לה חדשיים ומחליטה ללכת להסתובב קצת לנשום חנויות.
מרכז חורב וסביבתו ברחוב מוריה מאוד נעימים לטיול שכזה והעובדה שאני קונה מתנה לנכדים עושה אותי מאושרת הרגשתי כמו אחת שיצאה מעבדות לחרות. ושוב אני שואלת את עצמי מה יש בחוויה הזאת של הקנייה שמחזיר לי את הצבע ללחיים. מדוע בזבוז מעט כסף הופך אותי מאושרת?
כשהילה מכינה ארוחת ערב אני מרדימה את  נוגה עלי. מתוקה שכזאת. ואנחנו הולכות לישון. בארבע וחצי אני מעירה את אביבה ואנחנו מתכוננות ליום חדש, להוציא את הרכבים ולנסוע הביתה.
השכונה כאן בחיפה כל כך שקטה ונעימה ולכן כשנכנסנו למונית היה מצחיק לראות שיכור עומד מול מכונית ברמזור ירוק ורוקד .
מזל וזהבה יצאו בערב יחד עם דב ובועז לבלות בפאב.
 
   
 
אהבתם? לחצו על: הערות? הארות? מחמאות? מאוד אשמח לשמוע
 
 
 

אינטרטק - בניית אתרים