חיפוש:
אנא מלאו את הפרטים:
שם:
דוא"ל:

שתפו חברים באמצעות:
אז אז ו-אז מצא את ההבדלים א'
 

שם הכותב:

זיוה קופר

המקום עליו

נכתב הסיפור:

מושב ארגמן

הסיפור:

נולדתי בירושלים וחיינו בצניעות. המכולת השכונתית הקטנה הייתה המקור ללחם, מוצרי החלב ולקרטיב הלימון.

פירות וירקות ניקנו ע"י אמא שלי ז"ל  בשוק מחנה יהודה. הייתה לה שיטה: קודם לכל היא הייתה עושה סיבוב בכל השוק. לומדת ,בוחנת  ומצלמת את המחירים ואיפה הכי כדאי לקנות. אח"כ, היא הייתה קונה ומרכזת את כל השקיות בסלים  בחנות קבועה.

לחזור הביתה היא חזרה:  או באוטובוס  או שאבא שלי הרכיב אותה על האופנוע ככה עם כל הסלים. היו לה את הידיים הכי חזקות במשפחה. את כולם היא ניצחה ב"הורדת ידיים".

שני צ'ופרים הגיעו מהשוק: מרמלדה- פיסות הג'לי הצבעוניות אותם אבא שלי היה פורס בקפידה לחלקים שווים והיינו אוכלים אותה לאט.  ו-אורז שעועית אדומה  וחומוס - מרחמו.

 

כאשר הגעתי למושב, ההכרות הראשונה שלי הייתה עם הצרכנייה. לא מכולת – צרכנייה: מבנה גדול עם מדפים עליהם מונחת הסחורה. עם עגלה שניתן להעמיס עליה  מה שרוצים ויש מזון בסיסי: שימורים, עוף ובשר קפואים,לחם וירקות .

בצרכניה של ארגמן יכולתי להזמין לחמניות. ל-ח-מ-ני-יה - הבצק הלבן האפוי הזה שעד היום אני לא יכולה לעמוד בפניו כי בבית היה רק לחם קימל של ברמן (שגם זה צ'ופר יחסית ללחם האחיד).

נקודת אור בתוך הכלום: אין טלפון, אין אוטו, אין כסף אבל יש לחמנייה. החיים יפים.

 

 
   
 
אהבתם? לחצו על: הערות? הארות? מחמאות? מאוד אשמח לשמוע
 
 
 

אינטרטק - בניית אתרים