חיפוש:
אנא מלאו את הפרטים:
שם:
דוא"ל:

שתפו חברים באמצעות:
אז אז ו-אז מצא את ההבדלים ב'
 

שם הכותב:

זיוה קופר

המקום עליו

נכתב הסיפור:

מושב ארגמן

הסיפור:

 לילך הגיעה למושב מעיר הקניונים ראשון לציון. דרך חלון ביתה  היא הריחה את הבאגטים הנאפים ברשתות השיווק.

כל אשר חפצה בו- היה תחת ידה:

מאפים טריים, גבינות משובחות , בשר  מיושן טרי , ירקות ופירות אקזוטיים , טייק אווי – כאשר לא מתחשק לבשל: אוכל סיני , פיצה ומאקדונלד.

 

ההלם הראשוני שלה, כאשר הגיעה לארגמן, היה הביקור בצרכניה: המדפים המיושנים עם קופסאות השימורים, העוף והבשר הקפואים, אין ירקות, הגבינה הכי הכי במקרר היא קוטג' וכל מוצר שרוצים לקנות, צריך לבחון בעשר עיניים אם לא פג תוקפו.

 

ההלם השני היה החום וההרים החשופים שהיוו את הנוף מחלון ביתה.  מדבר.

מעיר הקניונים - למדבר.

 

ההלם השלישי היה המציל החתיך בבריכה. היא ניסתה לטבוע...אולי יציל אותה...

רק חוש הומור יכול להשאיר אותך במקום כזה וללילך התברכה בו  בשפע .

 

יום שישי בתל-אביב. הרחובות הומים  אדם. בתי הקפה עמוסים . עמישראל על חוף הים.  המושג : "לבשל ארוחה לשבת" – לא קיים.

במקרה הטוב- עוברים דרך קניון עם שוק אוכל ובדקה יש ארוחה.  במקרה היותר טוב יושבים בסלון, ב-7.30 , שולפים תפריטים מהמגירה ומחליטים איזה סוג אוכל בא לנו היום: סיני, יפני, איטלקי או דרום אמריקאי? מאיזו מסעדה אנחנו מעדיפים את הסושי?  והאם הביקורת בעכבר העיר הייתה מוצדקת?

    

מה יהיה מחר?

 

 
   
 
אהבתם? לחצו על: הערות? הארות? מחמאות? מאוד אשמח לשמוע
 
 
 

אינטרטק - בניית אתרים