חיפוש:
אנא מלאו את הפרטים:
שם:
דוא"ל:

שתפו חברים באמצעות:
איכסנדרון 17
 
שם הכותב:
זיוה קופר
המקום עליו נכתב הסיפור:
איכסנדרון
הסיפור:
אז ישנו כולנו בחדר אחד ואביבה ישנה בסק״ש ועבר לילה בסדר גמור. ארגנו לנו תיק לטיסה וסידרנו את האוטו שעולה למעבורת. הנסיעה לאיכסנדרון מהירה ואנחנו צריכות להעלות אתרי המכוניות למעבורת ולהעלים כל זכר לישראל. זאת העיר הכי מסוכנת לישראלים ואנחנו נשהה בה הכי הרבה זמן.
אנחנו צריכות לדבר אנגלית ולהעלים זהות.
הרבה תפוזים ובאופק הרים שפשוט לא נגמרים.
בטורקיה מגיעים לרמזור אדום ונעמדים. אין רמזור קדימה אז לא יודעים מתי ירוק וצריך לנחש.
המחיר הממוצע לדלק 9-10 שקלים לליטר. הרבה מפעלים וזיהום אוויר קשה בדרך .
זהבה מחליטה פתאום שהרמזור ים נמאסו עליה ובלי להודיע חותכת לכביש המהיר. לקח זמן עד  שהן הגיעו חזרה לכביש  817 והכי חשוב שהן הגיעו למקום הנכון ועומדות אחרינו. הצעתי לה בבוקר לנווט..
אנחנו מתייבשות בחוץ בשמש.אנחנו עומדות כאן בשיירה ארוכה של צוותי הראלי. ההמתנה ארוכה והשמש קופחת על הראש. הצוותים המאורגנים פורשים את האוהלים ומוציאים כסאות. קטיה ואחותה חברתה של מלי בפייסבוק  מזמינות אותנו לשהות ולהתקלח אצלם בחדר וכיון שבשעה שלוש אנחנו צריכות לנסוע לשדה אז אנחנו לא צריכות להזמין מלון.הצעה מאוד נדיבה כשבמחשבה שנייה עדיף שיהיה לנו חדר אחד לכולנו.
לקראת השעה שתיים המכוניות מתחילות לעלות למעבורת. אנחנו נשארות לשבת במתחם של גזלן על כסאות עם שמשיה מעל לראש ובריזה נעימה.
מידי פעם עולה גל ריח של חביתה שמטגנת עם או בלי נקניק כשמשתנה כיוון הרוח עולה ריח וגל עשן מהמיחם של המים החמים המונח על גחלים ומעליו קומקום ממנו הוא מוזג תה.
  בחוץ  בחשאי ממכר של בירות בכמויות לכל החברה הגרמנים.
חשבתי שלא ניתן להשיג בירות עכשיו בטורקיה אבל מסתבר שיש מסחר ער של שוק שחור? ואולי מותר ואני לא בדיוק יודעת...
לא חשבתי שנשרוף את היום בהמתנה. קיוויתי שנגיע נעמיס וניסע. אני ממש עייפה.
עוד מעט ארבע ואין שינוי. יושבים לשוחח על כוס תה עם הצוותים שנשארו להמתין. חבל שאין  לו ארטיק  בגזלן.
השעה כבר שש בערב ואף מכונית עוד לא עלתה למעבורת. כולם עצבנים. באיזה שהוא שלב אורלי מציעה שבמקום שנתייבש אצל הגזלן ניקח מונית העירה ונחפש מלון. מחשבה נכונה לגמרי.
מסתבר שהגזלן הוא גם מונית והוא לוקח אותנו לשדרה שאנחנו צריכים להגיע אליה- הפסל של אתאטורק. אנחנו מוצאות חדר אחד לארבעתנו ונקבל את ארוחת הבוקר בערב. אורלי מוצאת לה ולנינה חדר במלון אחר. אנחנו צריכות להודיע לקטיה שלא נגיע.
בינתיים מאלי ואני מתקלחות ונחות  ומרחמות על הבנות.
העיר הנשקפת מהחלון מאוד יפה. עם טיילת על חוף הים והמון אנשים. עיר תיירותית מאוד אירופאית ונראית מאוד נעימה למראה. אין לנו כוח ואנחנו נרדמות.
בשמונה וחצי נשברנו וירדנו לאכול ״ארוחת בוקר״.  הבנות עדיין באותה פוזה. מסתבר שהנהגים היו חייבים להיות הנהגים הרשומים על הרכב וברגע שהיתה אי התאמה חיפשו אותם ברחבי העיר.
רק בשעה 1,30 לפנות בוקר הרכבים עלו על המעבורת. הבנות המסכנות לא הספיקו להגיע למלון אפילו לא בכדי להתקלח.
אנחנו נאסוף אותם מהנמל אחרי שנצא בשלוש וחצי.
מזל ואני נרדמנו בסופו של דבר והתעוררנו בשתיים וחצי. שילמנו על חדר לארבע ויצאנו לכיוון הפסל לנקודת המפגש.
בקשתי מהבנות שיתארו את מה שעברו-
זה היה סיוט מיותר. אנשים היו רעבים וצמאים והסתתרו בכל מיני מקומות לעשות פיפי. באיזה שהוא שלב אנשים התרגזו והתחילו לצפור בקולי קולות.
הם התחלקו בכל האוכל שיש להם. נינה חילקה את כל חטיפי האנרגיה שלה ונקניק עם קרקרים של זהבה היה סעודת ארוחת ערב.
כולם הצליחו לישון מעט. מי באוטו ומי שהוציא שקי שינה על הרצפה או תלו ערסלים .
נינה לא ויתרה ולקחה מונית למלון בכדי להתקלח ולהחליף בגדים.הבנות לא לקחו צ"אנס וממתינות לנו בנמל.
בשעה 4 כולם על האוטובוסים בדרך לשדה התעופה באדנה.
 
 
   
 
אהבתם? לחצו על: הערות? הארות? מחמאות? מאוד אשמח לשמוע
 
 
 

אינטרטק - בניית אתרים