חיפוש:
אנא מלאו את הפרטים:
שם:
דוא"ל:

שתפו חברים באמצעות:
אנחנו משפחה
 

שם הכותב:

זיוה קופר

המקום עליו

נכתב הסיפור:

מושב ארגמן

הסיפור:

חודש אוגוסט, שיא החום. אני מוסעת  בלילה באמבולנס להדסה הר הצופים. ללדת.

מזריקים לי חומר טשטוש ואני ממלמלת כל מיני דברים הקשורים לטרקטור מקולקל.

מה ששבועיים במושב יכולים לעשות לבנאדם....

 

לכל תינוק שנולד מצמידים פתק -

בעלי  במתח. איזה פתק יקבל? ורוד לבת או כחול לבן? 

 

נולדה לנו בת –  ואנחנו הכי מאושרים בעולם.

 

בחדשות של 10.00 אני שומעת שאלביס מת. וואללה -  הבת שלי נולדה ביום שאלביס מת אני אומרת לעצמי.

סבתא שלי,  נולדה ביום שהרצל מת אני נזכרת 

הולך ופוחת הדור אני חושבת לעצמי. הלוואי שתהייה מוסיקלית כמוהו ו- שתהייה בריאה.

עוד לא נולדה והפולניות השתלטה עלי .

 

אחרי שלושה ימים בירושלים מתארגנת כל המשפחה להחזיר אותנו הביתה: סבים וסבתות טריים ומאושרים שזאת להם הנכדה הראשונה.

 

אמא שלי מעמיסה סירים, סבא איציק מעמיס על החיפושית התכולה ספה, שולחן וכסא נדנדה מקש אותם קנה בדרך ביריחו- עכשיו יש היכן לשבת -  אנחנו מסודרים.

 

החום שקיבל את פנינו בעצמה מכה בפנים: 50 מעלות בצל .

הבית לוהט. לא נראה הגיוני להדליק את המזגן הרועש לפעוטה בת יומה.

מים נשפכו על הרצפה, חיתולים רטובים נתלו וממטרה נפתחה על הגג לצנן ולו במעט את הבית . כבשן.

 

רק אמא שלי (סבתא לא משוחדת)  נותרה בחוץ ממררת בבכי:  " איך אפשר? איך אפשר להביא  תינוקות למקום שכזה ... את התינוקת הכי יפה בארץ ישראל.... למקום שכזה? איך אפשר? 

 

 
   
 
אהבתם? לחצו על: הערות? הארות? מחמאות? מאוד אשמח לשמוע
 
 
 

אינטרטק - בניית אתרים