חיפוש:
אנא מלאו את הפרטים:
שם:
דוא"ל:

שתפו חברים באמצעות:
אנקרה 9
 
שם הכותב:
זיוה קופר
המקום עליו נכתב הסיפור:
 הדרל לאנקרה
הסיפור:
מזג אוויר גשום מקבל את פנינו כאן . אני חושבת על החברה בפארק החשוף והגשום הזה וליבי  עליהם. אנחנו בסאנקפפי (הערכה של שם) יוצאים מהמלון המצויין שישנו בו הלילה, אחרי ארוחת בוקר קניית פירות והחלטה על מסלול הנסיעה לאנקרה.
אנחנו בוחרות דרך צדדית שהכביש נראה בה סביר אבל  הדרך הררית.
אני רואה בווטסאפ את המפה של הטרקאר שהגרמנים שמו לנו ברכב. זאת הפעם הראשונה. מסתבר שרואים אותנו על המפה כל זמן באוברשטאופן, כאילו לא יצאנו משם  ואף אחד לא דאג לא חיפש ולא התעניין לדעת מה קורה איתנו.
מזל שהבאנו את המכשיר שלנו. אם היה קורה לנו משהו בדרכים האלה אף אחד לא היה יודע ולא היה מוצא אותנו.
רק כשהגענו לאיסטנבול הבנו שמשהו לא בסדר ועכשיו לא ברור איך אנחנו מקום 18.
הדרך לאנקרה גשומה מאוד והריאות לקויה
אנחנו מבינות ששכחנו במלון את השמפו והמרכך וסבון הגוף. מקווה שרק את זה.
חוויות הקשר הבלתי תקין מפריעות להתנהלות הנסיעה התקינה. 2 מכוניות שומעות ובאמצע אין קשר ומנחשים. יכולים להתבטא אבל לא לקבל מענה. תשובה בווטסאפ תלויה במי נוהג.
היום טעינו וברכב של אורלי אין קשר וזה יותר בעייתי.
מימיננו ימה גדולה והצבע האפור של המים והשמיים מתמזגים. הכול אפור.
אנחנו בכביש צדדי ופתאום בצפירות חולפים על פנינו צוותים כולל הצוות הירדני. אנחנו מצפצפים אחד לשני לשלום ואנחנו יורדים לדרך שונה.
. הדרך יפה ומשובשת. הרים גבוהים מסביבנו ערפל בראשי ההרים וגשם ניתך. צריך לנסוע לאט ובזהירות.
הדרך יפה ואני מאוד נהנית ממנה.אנחנו עכשיו 150 ק"מ רחוקים מאנקרה ואולי שמש מחכה לנו בקצה.
לא יאומן הגענו לנקודה מהממת בדרך כמו ביצה עם המון ציפורי מים והרים מלאים במרבצי נחושת ירוקים עם שכבות חומות. מהמםםם.
השמש יצאה הגשם פסק ויש אור בקצה של אנקרה.
ואכן הגענו לאנקרה והחלטנו להבריז ממקום המפגש . יוסי לוי הממונה באנקרה מסייע לנו במציאת מלון במחיר מוזל במקום בטוח לתנועה ובילוי.
קיבלנו סוויטות גדולות עם ג׳קוזי . חדר עם טעם רע בצבעים שחור אדום. רמת ניקיון בינונית אבל- מיטה גדולה ומים חמים. רק המקלחת עם דלת שקופה...אביבה תעצמי עיניים.
אם נישאר בחדר נרדם אז אנחנו יוצאות להסתובב בעיר. לא הצלחנו למצוא איזה בית קפה נורמלי ובסוף מצאנו איזו קונדיטוריה וישבנו לשתות כוס קפה והן אכלו עוגיות.
זה יום שישי. כל המשפחה שלי יחד בארגמן. באו להיות עם אבא שלהם שלא יהייה לבד. אני כל כך גאה בהם ואני מתגעגעת. זאת הפעם הראשונה שהיה לי קשה במסע הזה.
 
   
 
אהבתם? לחצו על: הערות? הארות? מחמאות? מאוד אשמח לשמוע
 
 
 

אינטרטק - בניית אתרים