חיפוש:
אנא מלאו את הפרטים:
שם:
דוא"ל:

שתפו חברים באמצעות:
הדרך לטוקט 11
 
שם הכותב:
זיוה קופר
המקום עליו נכתב הסיפור:
הדרך לטוקט
הסיפור:
השמש זורחת והמחנה כאן מתעורר לאיטו.
אני מארגנת ארוחת בוקר מכול מה שנשאר בצידנית; ירקות טונה לחם גבינות . ארוחת בית מלון על מכסה המנוע.
אנשים טובים באמצע הדרך- שוטר טורקי נחלץ לעזרתנו. הוא יוצא העירה ומחפש עבורנו סוללה למכשיר הקשר שאנחנו כל כך סובלות מחוסר היכולת לתקשר. הוא קונה לנו שני בלוני גז ובטרייה לא מוצא. אנחנו נותנים להם טיפ וצמיד עם כיתוב ירושלים.
כמובן לא צילמנו.

המחנה נערך לקראת ההזנקה. המכוניות מתחילות להסתובב לקראת היציאה.הבנות מגיעות ואנחנו יוצאות לדרך
בדקנו מים ושמן לפני שיצאנו. פתאום נדלקה לזהבה נורית באוטו עם כיתוב גרמנית. נינה אומרת שזה זה משהו שקשור במים. אורלי אומרת שמלאנו יותר מידי ולכן הנורית נדלקה.. היום אני נוהגת. הנהיגה בעיר קשה. פקק אחד גדול של כל הראלי והשוטרים מכוונים את התנועה. קלאצ וברקס כל הזמן. אנחנו מגיעות למסלול והדרך לגמרי משובשת בין הרים ובין סלעים בין כפרים שכל הילדים יוצאים החוצה ומנפנפים לשלום. אני מקבלת שיעור נהיגה מאביבה . מנסה להפנים.
נינה ואורלי מזל וזהבה שואטות קדימה.אני לא מעניין אותי ,נוסעת לאט להרגיש בטוחה בכביש המזופזף הזה שגורם לרכב להחליק.
באיזה שלב כשמתחיל גם לרדת גשם אני מבקשת מאביבה להתחלף. כאן באמת צריך נהג.מנוסה.  אביבה בחוסר תשומת לב של שנייה חשבה ששגתה בפנייה, עשתה רוורס לא לקחה את הסיבוב טוב והתישבה מעל תעלה. הגלגל האחורי באוויר וצד הרכב התיישב על האדמה. אני לא יכולתי לצאת מהאוטו. צוות 78 נחלץ לעזרתנו. הוציאו את כל הדברים מהאוטו וחילצו אותנו עם כבל גרירה החוצה. אופס.
שביל העפר גורם לנו לאכול אבק בכמויות.
עוד כמה דקות של נסיעה וכל השיירה עומדת. היתה תאונה וממתינים למשטרה.
בעצירה אנחנו עומדות אחרי צוות 78 שחילץ אותנו.ואז אנחנו מגלות שלזהבה ומזל יש חור ברדיאטור והמים נוזלים. עוד קצת והיה הולך המנוע. הטכנאי של הקבוצה 78 שופך איזה חומר נוזלי לרדיאטור שסותם חורים.
אביבה קנתה לנו מים במיכל גדול של 5 ליטר. אביבה מילאה בו מים שיהייה  למקרה הצורך כך שיכולנו למלא את הרדיאטור במים. איזה מזל היה לנו.
אנחנו ממשיכות בנסיעה איטית . שלטים של ברוכים הבאים בכל מקום וזקני הכפר יושבים ביחד בשורה ארוכה ומנפנפים לנו לשלום
אנחנו מגיעים לכפר שעורך עבורינו קבלת פנים חמה עם כלי נגינה. החברה של הראלי מצטרפים לריקוד דבקה עם גברים טורקיים.
במקום יריד תכשיטים עם אבן המטיסטשזה הדבר הכי מאפיין את המקום.
אנחנו חייבות מוסך!  אני פונה לאדם מבוגר והוא מגייס עזרה ובחורה חמודה  מתרגמת עבורנו. מוסך רציני יש עוד 40 קילומטר .  בחור אחד הציע להסתכל אולי יוכל לעזור. הוא הביא ליפט הרים את האוטו אבל לא הצליח למצוא את החור. אנחנו נמשיך למלא מים עד שנגיע למוסך.שוב- אנשים טובים באמצע הדרך.האנשים הטובים בכל מקום. העזרה שניתנת תמיד מהלב, עושים לי את המסע הזה.
אנחנו חולפים על פני צוות שכולו עומד על גג המכונית ללא תחתונים מפנים את התחת לנוסעים תוך כדי תפיחות על הישבן. ואני חשבתי שאסור אלכוהול בטורקיה.....
אגב ראינו הרבה בני נוער באנקרה עם משקאות חריפים בתוך בקבוקי מים.
המרחבים הירוקים חומים עם ההרים הגבוהים מסביב והגבעות כל כך יפה. כל כך לא מיושב כל כך מתאים לנו.
אנחנו נכנסים למצודת זיל קאלה היפה ומצלמים את הנוף ואת המגדל . על השלט פתגם של יוליוס קיסר- באתי ראיתי כבשתי או ניצחתי. ויני וידי ויצ׳י. אני חייבת להודות שלא הבנתי את הקשר של יוליוס קיסר למצודה הזאת .אין גוגל- אין ראש. אז הנה בדקתי עכשיו-
ניצחונו המהיר  של יוליוס קיסר על פארנאקס השני מלך פונטוס בקרב זלה שהתקיים ב- 2 באוגוסט 47 לפנה"ס.‏[1]
נותנים לנו לטעום עוד טיפה מהקצ"קר. אנחנו מגיעות למקום שמסתבר בדיעבד שיש בו מערה שמגדלים בה דבורים. טיפסנו 135 מדרגות. חבל שאין אור יום להנות מיופיו של המקום.הצטלמנו בכניסה.
אנחנו מגיעות לטוקט. המחנה נראה קטן. אנחנו נחפש מלון ללינת לילה.
 
   
 
אהבתם? לחצו על: הערות? הארות? מחמאות? מאוד אשמח לשמוע
 
 
 

אינטרטק - בניית אתרים