חיפוש:
אנא מלאו את הפרטים:
שם:
דוא"ל:

שתפו חברים באמצעות:
החבר המליץ ונשאר בחוץ-ומאז-----אנו כאן !!!!!!!
 

שם הכותב:

ריקי תוהמי

המקום עליו

נכתב הסיפור:

מושב ארגמן

הסיפור:

לפני 30 שנים גרנו בחדרה.

אחד החברים שלנו התגייס למילואים ולמזלו הטוב הוא הוצב לשרת במושב ארגמן.

כאשר הוא חזר הביתה הוא לא הפסיק להתפעל מהמקום ה"משגע" לדבריו.

הוא סיפר לנו על מקום עם נוף מהמם,מזג אויר מדהים והכי הכי האנשים הנפלאים שלא הפסיקו לארח את החיילים ולפנק אותם במיני מטעמים.

 

לאחר כמה ימים של "חרישה" מצידו החלטנו ביחד להתחיל בתהליך קבלה למושב.

מה שהוא שכח לספר לנו היה :

שבצרכניה יש פירות וירקות רק פעם בשבוע,

שמוצרי החלב מגיעים גם  כן   רק ---------------, נכון.

להיות חולה מותר רק פעם בשבוע, ביום שמגיע  הרופא.

אי אפשר להיות סתם חולה,  צריך "לכוון" את המחלה ליום המתאים.

אם אתה רוצה לנסוע מהמושב החוצה  -  פעם ביום יש

אוטובוס לנתניה ואם פספסת אותו  - אתה תקוע עוד יום במושב.

נחשים ועקרבים,  הם אורחים קבועים כל השנה, לא רק בחצר אלא לפעמים הם נכנסים לבדוק אם הבית נקי.

 

בקיצור התחלנו בתהליך.

לאחר כל הוועדות שעברנו הגיע היום וקיבלנו את התשובה המיוחלת.

החברים שלנו לא עמדו בקריטריונים הדרושים ואנו התקבלנו.

כמובן שהצטערנו מאוד שהם לא יהיו עימנו - וכך הגענו לאחר כשנה למושב,ומאז –אנו כאן.

 

ומה השתנה במשך 30 שנים?????????????

בצרכניה- אין בכלל פירות וירקות{כי הזקנים לא יכולים ללעוס כנראה}.

מוצרי החלב משתדלים להגיע פעם בשבוע  אבל לא יחד:

 שבוע תנובה ,שבוע  שטראוס ושבוע בכלל לא.

רופא?????????????

יש רק פעם בשבוע ואם אתה צריך מרפאה בשאר הימים עליך לנסוע הלוך וחזור 60 קילומטר, עד מעלה אפרים.

שרות האוטובוסים - השתפר פלאים.

יש כמעט מידי שעה  אוטובוס לכיוון ירושלים או בית שאן כי אנו על כביש 90, הכביש הכי ארוך במדינה.

פעמיים ביום , יש אוטובוס לעיר הגדולה תל אביב.

אבל דחילק לכל משפחה יש היום לפחות כלי רכב אחד ,כך שמי צריך אוטובוס בכלל?..

עכשיו נעבור ל אורחים הקבועים הנחשים והעקרבים.

הם לא עזבו אותנו מאז .  הם כנראה החליטו שאם אנו כאן אז גם הם –תומכים בבקעה עד הסוף.

 

עכשיו תשאלו אותנו למה אנו כאן?

יש מי שיאמרו  שאנו משוגעים,אחרים יגידו –אולי שרוטים?

כי בתנאים כאלו מי בכלל רוצה לגור פה?

ועדיין לא הזכרתי בכלל  את מצבי החרום של חדירות מחבלים ולילות שלמים ללא שינה כי יש כוננות וכל מיני " אבירי לילה".{מי שלא יודע מה זה "אביר" עדיף שלא ידע.}

 

אם תשאלו אותי, אני אומרת שמשהו באוויר משאיר פה את האנשים.

לא באמת ! כנראה שיש באוויר איזה סם משכר כי אחרת אין שום הסבר.

אז למי שלא מכיר את הבקעה ונוסע בטעות על כביש 90 מוזמן לעלות למושב ארגמן ולפגוש אנשים עם לב חם שמארחים ונותנים בדיוק כמו לפני 30 שנה, כשהחבר שלנו התפעל והביא אותנו לכאן.

 

 

נכתב באהבה לחברי מושב ארגמן ובקעת הירדן בכלל.

ריקי תוהמי

 
   
 
אהבתם? לחצו על: הערות? הארות? מחמאות? מאוד אשמח לשמוע
 
 
 

אינטרטק - בניית אתרים