חיפוש:
אנא מלאו את הפרטים:
שם:
דוא"ל:

שתפו חברים באמצעות:
החמין הראשון שלי
 
סיר החמין הראשון שלי
באוקטובר ,1982 הגיעו למושב תומר עלם חמודות עול ימים, מושבניק חדור מוטיבציה ועלמת חן צעירה ותפוחה למדי, בחודש השמיני להריונה. זוג צעיר עם תיאבון בריא.
עכשיו, לאחר שעברו וחלפו להם 30 שנה בדיוק, המצב הוא כזה שהתיאבון אכן נשאר בריא, רק החיך התעדן לו מעט. גם הגזרה כבר לא משהו.
באתי לספר לכם איך הכול התחיל. לספר על "הרומן" המתמשך שלי לא רק עם בעלי שיחיה, אלא עם המטבח:
גרנו בת"א, בדירה שכורה גבוהת תקרה, כמו כל הצעירים של היום, שחושבים שהם רשמו על זה פטנט. כל יום חמישי היינו יוצאים לטיול בשוק. שוק הכרמל. אין כמו השוק, הצבעים והריחות.
אימצתי לי קצב חביב ועב-בשר שגילה לי כמה מרזי הקצביה שלו. כשהייתי מגיעה אליו פעם בשבוע, הוא היה אומר לי ברוב חשיבות ששמר לי את כבדי העוף הבהירים, הצעירים והיפים, כי אני צריכה הרבה ברזל, כיוון שאני אוכלת בשביל שניים.
בדרך אגב, שאל אותי אם אני צריכה חתיכה יפה לחמין. עד לאותו יום, לא ידעתי שחתיכות יפות שמים בסיר ומבשלים אותן כל הלילה. טוב, לקחתי. התביישתי לשאול את עב-הבשר איך עושים חמין.
באשכנזית מדוברת קוראים לזה טשולנט, ורק שתדעו שזו אותה הגברת אך בשינוי גדול של אדרת ובמרוקאית מדוברת קוראים לה סכינה. אבל עד אז ידעתי רק את השפה המדוברת הראשונה.
אצתי, רצתי לי מהר לחנות כלי הבית הקרובה לביתנו, לקנות לי סיר חמין, שתיכנס בו החתיכה היפה!
ראיתי בחלון הראווה סיר אדום, גדול ועמוק, מאמייל מבריק, סיר ממש חתיך, לשים בו את החתיכה היפה מהשוק. ידעתי במעמקי מוחי שצריך להוסיף קטניות, ביצים, תפו"א.
הודעתי בחגיגיות לעלם החמודות שזה אך התחתן איתי, שאני מכינה לנו חמין לשבת, בסיר החדש האדום שקניתי. להזכירכם, לפני 30 שנה, מבחר הסירים הצבעוניים, לא היה משהו. בכול אופן, התעליתי על עצמי והכנתי אפילו קובבות (כופתאות), כדי לשים במעלה הסיר.
התעוררנו לנו בשבת בבוקר וריח נפלא של חמין מילא את הבית. ממש  ספרנו את השעות שנשארו עד לארוחת הצהריים. התאפקנו ולא הצצנו בסיר, כי ידעתי שאסור לפתוח ככה סתם. קצת יראת כבוד! ערכתי שולחן יפה לשניים, קישטתי במעט רומנטיקה והבאתי ברוב פאר והדר את הסיר לשולחן. מזגתי לשנינו...
לא נרבה במילים, רק נאמר שכבר אז, ב-1982, אני לפחות - חזיתי שתפרוץ אינתיפאדה והתכוננתי אליה כמיטב יכולתי. והכול –בעזרת החמין שלי.!! כן, אותו התבשיל שהושקעו בו מלוא החופן אהבה, חומרי גלם טובים ומשובחים וחתיכה אחת יפה, הפך כעבור 24 שעות ליציקה מפוארת. לתפארת מדינת ישראל!
 
שפן הניסיונות הצעיר שלי הזדעזע עד עמקי קיבתו, אמר לי שאצל ה-אימא שלו, זה בחיים לא היה קורה! אך מיד לאחר שראה את פני עוגמת הנפש שלי, אמר לי - שלא נורא ותמיד יש פעם שנייה בחיים. 
תודו שהוא היה איתי ממש אקסטרה לארג' בשעה שפיזר רמיזות עדינות על כך שיש לפני את כל החיים להשתפר! אין ספק שעלם החמודות שלי הפגין צהלולי פרגון ראויים לשמם. מאז ועד היום, המצב השתפר... יש לי הרבה כבוד לממלכת הסירים וכבוד אפילו גדול יותר לחתיכות יפות...
כי הרי מה לא עושים בשביל עלם חמודות שהלך איתי יד ביד, סיר אחר סיר, בנאמנות ראויה לציון והאמין בי עד כלות?

ארוחה בטוב טעם
                              
 
   
 
אהבתם? לחצו על: הערות? הארות? מחמאות? מאוד אשמח לשמוע
 
 
 

אינטרטק - בניית אתרים