חיפוש:
אנא מלאו את הפרטים:
שם:
דוא"ל:

שתפו חברים באמצעות:
וואן 14
 
שם הכותב:
זיוה קופר
המקום עליו נכתב הסיפור:
וואן
הסיפור:
אוף, מלון כזה יפה עם מיטות כל כך נוחות . בלילה בקושי רב נרדמתי ישבתי לפטפט עם מזל על כוס קפה  כשאביבה התמוטטה מעייפות ונרדמה.
התעוררתי בחמש וחצי. למה? אני מארגנת ומנקה את האוטו , מתקלחת וכרגיל הראש בפלאפון בשיחות ווטאפ עם כולם.
בסביבות שמונה ירדנו לאכול ארוחת בוקר.
הניווט היום לא נראה לי קשה אבל הדרך כן.
500 קמ עד וואן העיר שסבלה מרעידת אדמה וישראל סייעה להם בחילוץ הידוע.
יש זמן לנוח עוד חצי שעה. אביבה לא מרגישה שהיא יכולה לנהוג הבוקר. קצת חולה.
אנחנו נוסעות לכיוון וואן. הכביש מצויין והנוף לא מרשים במיוחד. כנראה שזה הולך במקביל. חשבתי שתהייה דרך קשה והופתעתי אחלה כביש. הבנות במאסף מאבדות את הסבלנות כי יש להם תקלה בקשר והן מחליטות לנווט לבד לוואן. נסיעה טובה.
זהבה לוחצת על הגז עד הסוף. הגיעה גם ל-150 קמ״ש . היום נגיע בשעה סבירה העירה ולא הרוסות בלילה.
גשם זלעפות יורד עלינו, ברקים ושלוליות ענק על הכביש.
כבר היה סיכוי שנגיע בשעה סבירה לראות עיר ויורד כזה גשם..לא פיר  . יש לך 250 ק"מ להפסיק.
ואכן הוא פסק הגשם והשמש הפציעה והרבה יותר נעים.
אנחנו עוצרות בתחנת דלק למלא בנזין.
מקבלים אותנו הכורדים בסבר פנים מאוד יפה. עם קפה . המון תמונות הם מצטלמים איתנו והתחושה הזאת בכל פעם מאוד נעימה. אנחנו משאירים להם מזכרת שני כובעים של המשביר לחקלאי.
הגענו לוואן ואנחנו עושות טיול ברכב להכרת הסביבה ומנסות תוך כדי למצוא מלון.
המלון שמצאנו הוא כנראה מלון שמקבל לפי שעה. אין לנו מקום לפתוח מזוודה. הכול מט לנפול וה״סלון״ קרוע בלועה  אתמול היינו בגראנד הוטל והיום אנחנו בדאון הוטל או עזה הוטל.
לא נורא  מורידים את הממוצע של הלילה ששילמנו אתמול במלון 4 כוכבים.
מזמינים אותנו לקפה ואנחנו מתכננות  את המסלול ליומיים הקרובים.  אנחנו נוסעות למצודת ואן.שם צריכים כל החברה של הראלי להיפגש.
גשם זלעפות ירד כאן ואין ניקוז . גובה המים בשמיים ואנחנו צולחות את השלוליות ומגיעות למצודה. כל מכוניות הראלי נמצאות ליד המצודה. הם מתארגנים. ללינה בבוץ.
אנחנו רואים את החדר עמוס הילקוטים והמתנות שהביאו המשתתפים לחלוקה לנזקקים .
במקום חנויות תכשיטים ואנחנו פושטות עליהם. חשוב לי לקנות. משהו לשני ואני מקווה שהצמיד ימצא חן בעיניה.
אנחנו הולכים למסעדה ממול והרבה חברה של הראלי נמצאים שם. אנחנו חוגגים יום הולדת עם אחד המשתתפים אוכלים ארוחת  ערב ומספרות על ישראל.
מעניין כמה חשוב לתושבים שם לציין בפנינו שהם כורדים. שחס וחלילה לא יחשבו שהם טורקים.
אנחנו חוזרות למלון לכוס קפה.  כולנו מחוברות לניידים להעלות תמונות לפייסבוק ולאתר של הראלי עד שהעייפות משתלטת עלי ואני פורשת.
 החדר הזה מגעיל אותי באופן מיוחד. הכול נראה מלוכלך. הברז החלוד של המקלחת, איכס.
אני פורשת את שמיכת הצמר עם הכתמים על שמיכת הפיקה שהיתה על המיטה  ורועדת מקור. בסוף אני לובשת את מעיל הפליז וגרביים וכנראה שהחום של אביבה שישנה לצידי גורם לי סוף סוף להירדם.
 
   
 
אהבתם? לחצו על: הערות? הארות? מחמאות? מאוד אשמח לשמוע
 
 
 

אינטרטק - בניית אתרים