חיפוש:
אנא מלאו את הפרטים:
שם:
דוא"ל:

שתפו חברים באמצעות:
חיפה - בקעת הירדן19
 
שם הכותב:
זיוה קופר
המקום עליו נכתב הסיפור:
חיפה- בקעת הירדן
הסיפור:
אוףףףףףףףף. נראה לי שעוד יום נוראי הולך לעבור עלינו. קמנו בארבע וחצי והגענו במונית לנקודת המפגש. הצוותים לאט לאט מתקבצים וישנה נקודת איסוף נוספת. על נינה ואורלי לא שומעים ולא רואים ואין אוטובוס. אנחנו עייפים ומתייבשים. בשש וחצי מודיעים לנו שהאניה רק עכשיו הגיעה והאוטובוסים בדרך..
לקראת שבע. הקבוצה הראשונה של חמש בבוקר מתחילה לפרוק. האוטובוסים טרם הגיעו.
שבע ועשרים- אנחנו בנמל. אביבה הנהגת , ליד האוטו אבל עד שהאוטו שלפניה לא יצא- היא לא תוכל לצאת כך שייקח קצת זמן עד שנוכל לצאת לדרך.
נינה מודיעה לי שאורלי לא מרגישה טוב והן התעוררו מאוחר. עד שעת לילה מאוחרת נתנו לה עבודות תרגום לעדכן את המשתתפים בשינויים שבספר הדרך. הן ינסו להגיע כמה שיותר מהר. נתחיל בלעדיהן.
אנחנו מסיימות את כל התהליכים והבנות עדיין תקועות בהסעה.
שאטל הלוך חזור לוקח 40 דקות. לא שווה במקום שיהרס יום לשלוח עוד אוטובוס?
התהליך ארוך ומייגע. אנחנו מסיימות בשעה תשע לערך ואנחנו יוצאות מחיפה.  אנחנו רוצות הביתה ואנחנו חותכות. הגענו לקפה קפה במסילות ואכלנו ארוחת  בוקר ישראלית טובה. נמרוד הבן של זהבה מפתיע בביקור במקום. אנחנו נוסעות לבקעות וזוכות לקבלת פנים חמה אוהבת ותומכת. הדמעות זולגות מהתרגשות מהמפגש בין זהבה הילדים והנכדים בין מזל הבעל הילדים והנכדים. מועדון הבוקר קיבל את פנינו וסימה שני שהתרגשה  עבורינו לאורך כל הדרך. תושבי בקעות ואוולין  בראשם וכל הילדים עם שלטים ועם דגלים. עם הרבה אבנה ופרגון. כל הכבוד ותודה רבה.
יש לי הרגשה שהרבה ישובים שתכננו שיגיעו אליהם יתאכזבו היום . הושקע  הרבה מאמץ לקבלת פנים נלהבת בכל מקום.
הזמן הארוך שלקח למכוניות לצאת מהנמל שינה את הלוז לכולם.
אני יורדת בבית. קוטג לא מפסיקה ללקק אותי.דוחפת לי את הלשון בכוח לפה ולא מרפה.
אני מתחילה לספר סיפורים. בזמן הקצר שיש. בחוץ מחכה הפתעה. בעזרת אוהד נבנתה פרגולה לתפארת. איזו גינה אחלה יש לי עכשיו. אושר גדול.
בשעה 14.00 בר לוקח אותי לתומר ואני נוסעת עם אביבה לאתר הטבילה. המון ענבים תמרים ומים מקבלים את פני הבאים והאנשים מתפעלים מהגודל הטיב והטעם.
ראש המועצה דוד אלחייני נשא ברכה ועוד נציג משרד התרבות והספורט  שהתרגש והאנגלית קצת ברחה לו.אני דואגת שהצוותים לא יתביישו וייקחו תמרים וענבים לדרך.
אנחנו יוצאים ברכבים מעבר לגדר המערכת לנקודת השפך של הירדן לים המלח. האדמה עדיין לחה מהשיטפון האחרון שניכר במקום. מפולת אדמה מקבלת את פנינו ואני מקווה שלא ניפול על איזה בלען, הנוף המדברי מקסים כאן את כולם.
השיירה נעה באיטיות גמורה דבר לא אופייני לראלי, ביציאה מכוניות לא התאפקו והחלו להשתולל על האדמה הרכה בסיבובים חדים וחראקות. התוצאה- 7 מכוניות נגררו על  ידי הצבא החוצה ובטוח מכונית או שתיים שבקו.
אנחנו נוסעים לכיוון קליה.
בהלוך חוייבנו להיות לפני העיתונאים שצולמו אותנו ללא הרף; מוציאות ראש מהחלון, מנפנפות, מחייכות ׳ מניפות ידיים, יושבות על המכוניות. בר רפאלי פריירית לידנו. אני לא מרגישה נוח בסיטואציה.
בחזור סוף סוף נסיעה חופשית ואף מקוצרת  על ידי הצבא דרך הלידו היישר לחוף.
החוף של קליה משופץ ומקסים. החברה תוך דקות פורשים אוהלים מסדרים את המחנה ללינת הלילה וכולם נכנסים למים באושר גדול והצחוקים נשמעים למרחוק.
יש במקום מקלחת מזנון הרבה בירות מסעדה למי שרוצה ונראה לי שזאת היתה אחת ה-נקודות עבורם כאן והראלי כולו.
גיל ובר באים לקחת אותי להתרשם מהמכוניות והארגון ואני חוזרת הביתה לישון במיטה שלי!
מחר לכולם יום חופשי בירושלים וזאת אומרת יום חופשי עבורינו. איזה כיף.
קבענו בשעה 16.15 להיפגש במעבר הגבול לירדן.
 
   
 
אהבתם? לחצו על: הערות? הארות? מחמאות? מאוד אשמח לשמוע
 
 
 

אינטרטק - בניית אתרים