חיפוש:
אנא מלאו את הפרטים:
שם:
דוא"ל:

שתפו חברים באמצעות:
סיבריק- אוסמניה 16
 
שם הכותב:
זיוה קופר
המקום עליו נכתב הסיפור:
טוקט - אוסמניה
הסיפור:
אביבה ואני עושות סיבוב ברחוב. מחירי הזהב כאן מרקיעים שחקים. השעה מוקדמת ורוב החנויות סגורות פרט לקונדיטוריות שריח העוגות שאך נאפו וריח הלחם שיצא מהתנור משכרים את האף.
אנחנו עולות  לחדר האוכל הממוקם בקומה רביעית חצי מתות מכל המדרגות. מזל נראית אחת כמו על סף התקף לב. אני מצלמת את העיר מלמעלה.אחרי ארוחת בוקר אנחנו יוצאות לפגוש את אורלי ונינה. מתכננות מסלול ואני שמחה שפחות או יותר נצמדנו למסלול שתכננתי , יותר גבוה עם הרבה מים. שתי מצודות סמוכות אחת לשנייה במסלול, מעבורת בדרך. יותר כיף מכביש מהיר ומשעמם. היינו צריכות להכנס למצודה אחת מתוך ה-27 שמפוזרות בדרך ולתעד אותה.
כבר בתחילת הדרך אנחנו נוסעות ברמה , אדמה בזלתית. לאחר כמה קילומטרים אנו עולות על מעבורת ברוורס. אני  צמודה למכונית ליד בלי יכולת לצאת. אני מטפסת ויוצאת דרך מושב הנהג. זהבה יוצאת מהחלון ומטפסת על מכוניות. כמות המכוניות שהוכנסו זה לא יאמן אנחנו בתחילת הפרת. היסטוריה.
הצוות של העיתונאי והילדים עם תסמונת הדאון על המעבורת איתנו.אנחנו הרכב היחידי עם מזגן. כולן מתבשלות מחום ואנחנו -ואנחנו מחלקות להן מניפות.
החלטנו להתחלק. נינה אורלי ואני מבצעות את המשימה. הבנות ממתינות למטה.  אנחנו נכנסות ועולות לראות מצודה בשם  מצודת ייני אין לי אינטרנט בכדי להבין מה אנחנו הולכות לראות.הנוף מזכיר את נוף השומרון.
 העלייה  לא כל כך תלולה אבל החום  - כל כך חם ואני כרגיל מאדימה. לא לקחנו לא מים ולא כובע.
הנוף מלמעלה מהמם. למעלה שואלים אותנו איך הגענו עד לכאן ואנחנו לא עולים למצודת נמרוד . מכל העולם מגיעים לראות אותה אבל אחרי התייעצות, החלטנו לוותר.
אני מאוד מאוכזבת מהפספוס. למדתי שבטורקית קאלה זה מבצר ועל מצודת נמרוד לא היה כתוב קאלה והייתי בטוחה , לפי הסימון במפה שמדובר על שמורת טבע וכך יצא שפיקששתי מקום שהייתי מאוד רוצה לראות. לו ידעתי, הייתי מנווטת מלכתחילה לשם.
כיוון שרוב הזמן גם אין אינטרנט לא יכולתי לאסוף מידע על. המקום. וזה היה ההבדל במסע הזה לבין טיול רגיל. טיול הוא  טיול מתוכנן. אתה יודע לאן אתה רוצה להגיע, מה את הולך לראות ואפשר לזרום אם זה לא טיול מאורגן ולשהות במקומות שאהבת, יותר או להפך. 
במסע הזה הכל עלום. אתה נצמד לספר דרך, אין אפשרות לאסוף מידע, לתכנן מראש, אז כנראה שיש סיבה לחזור לכאן.
כשאנחנו חוזרות הבנות מחכות לנו  עם אבטיח צונן. זה היה כל כך במקום.
יצאנו לדרך לכיוון קאהתה ורואות גשר עתיק. אנחנו נכנסות עם האוטו ומתחפרות בחצץ ולא מצליחות לצאת.
כל הנסיונות שלנו לא עולים יפה עם אבנים תחת הגלגל, חפירת חצץ החוצה ודחיפות. האוטו לא זז.
אני עולה לכביש להשיג עזרה ובאמת שני גברים מבוגרים עוזרים לנו לדחוף והאוטו יצא. נתנו  להם בתודה מחזיקי מפתחות מישראל . אז מראה  מעל הגשר כבר לא ממש היה לנו אבל אספנו עוד חוויה.
את ארוחת הצהרים אנחנו עושות במסעדה שגפן מעטרת אותה מסביב. המלצרים לא נותנים לאכול, אתה מניח  את המזלג והצלחת עפה. נינה מחזיקה חזק את בקבוק השתייה שלה שלא יעלם. 
אני דואגת כל הזמן לשאול את אביבה אם היא רוצה שאחליף אותה בנהיגה.היא מסרבת.
ציפיתי בטורקיה כאשר מזמינים קפה טורקי מקבלים קפה טורקי. מסתבר שהם מגישים נס קפה חלב עם אבקת חלב.והדבר המפתיע שזה מאוד טעים לי.    אביבה מתגעגעת לגשם..
הנסיעה לכיוון אוסמניה עוברת במהירות. סוף הדרך אנחנו עושות על הכביש המהיר.
כשנכנסים  לעיר צריך למצוא את הראלי. יש מפגש.
אנחנו נוסעות על אוטוסטרדה אינסופית. לא נגמרת. בארץ אומרת אביבה הכל יראה כמו מגרש משחקים.
אנחנו מגיעות למרכז העיר. הראלי כולם ליד קניון. ענק. במקום דוכנים ופיתות שמכינות טורקיות במקום. אנחנו עושות סיבוב, שותות שוקו ואני עושה סיבוב קצר בקניון. סידרנו לעצמנו חדר בבית השוטר.
הזמינו אותנו לתה ואז הסתבר שהמחיר לא כולל ארוחת בוקר.אנחנו מתווכחים.לאביבה וזהבה זה עקרוני הכסף מוחזר ואנחנו חוזרות למתחם.
 נראה לי שנגמור את הלילה במכונית.
 בסופו של דבר הצלחנו לקבל חדר אחד לארבעתנו. ובו שלוש מיטות. אביבה ישנה על הרצפה בשק שינה. הלילה ליל גיבוש.
 
 
   
 
אהבתם? לחצו על: הערות? הארות? מחמאות? מאוד אשמח לשמוע
 
 
 

אינטרטק - בניית אתרים