חיפוש:
אנא מלאו את הפרטים:
שם:
דוא"ל:

שתפו חברים באמצעות:
לאיבוד במדבר21
 
שם הכותב:
זיוה קופר
המקום עליו נכתב הסיפור:
לאיבוד במדבר
הסיפור:
חמש בבוקר . המחנה ישן. בשעה שבע מתחילים להתעורר. בחוץ מדבר רחב ידיים. 90 אחוז מהנוכחים גברים ולהם אין בעיה. מפשילים את המכנסיים אפילו לא טורחים להתרחק יותר מידי ואודרופ. אנחנו בבעיה בכל הקשור בשירותים.  פותחות את דלת המכונית מחזיקות שמיכה  לסגור את המשולש ויאללה. אם צריך להמודד עם פעילות מעיים - אין איפה. אני לוקחת את המגבונים ומתחילה לצעוד לעבר השיחים. כל פעם שאני מגיעה , מגיע איזה רכב ונעמד בפוזה  כזאת שאני חשופה. מאחורי השיחים הנמוכים אני מרגישה כמו בסיפור של מיץ פטל הארנב- פעם ג׳ירפה ופעם אריה. השיח אף פעם לא מכסה.
אני מארגנת ארוחת בוקר טובה: ירקות חתוכים נקניק גבינות קורנפלקס לחמים טעימים ממרח שוקולד וחמאת בוטנים. כולן אוכלות ומכינות כריכים לדרך.
אני מארגנת מים לנסיעה. מקפלים את האוהלים בשיטה הידועה- הולכים לשכנים וצוחקים על הציור הבלתי ברור של קיפול האוהל שגורם לכולם לעשות התעמלות ופתאום זה מסתדר ואף אחד לא יודע מה נעשה בכדי לחזור על הפעולה מחר.אביבה מסייעת לקפל ולקשור את מזרונים. מנסים להכניס הכול לאוטו. קצת סדר והזנקה.
 תחרות  מרוץ של מכוניות כנראה התבטלה  ואנחנו יוצאות לדרך ואנחנו הולכות לאכול הרבה אבק.
מתחילים בנסיעה. רואים רק את האבק של זה שלפנינו. רכב ראשון עם תקר.את הבנות לא ראינו מהבוקר.  כאשר עצרנו לתדלק הן בחרו להישאר עם השיירה. מאז אנחנו לחוד.
עוד מכוניות עם פנצרים נעצרות בדרך.
צריך לנסוע לאט ובזהירות. הרכב שלנו נמוך וכל אבן שנותנת לנו מכה מלמטה מפחידה.
מפחיד להתקע כאן.
אנחנו אוכלות  אבק בכמויות . מזגן לא יעלה על הדעת. הדלק אוזל במהירות. מעט מאוד פעמים נוסעים כאן בהילוך שלישי.
רכב שעוקף אותנו במהירות מותיר אותנו בלי יכולת לראות מילימטר קדימה.
עוד צוות מחליף צמיג.
 כל כמה דקות הצג מתמלא אבק ואני לא רואה את האותיות. אביבה מידי פעם מפעילה אתו המגבים לשפר ראיה.
 החום הולך ועולה והרוח הקרירה שנשבה קודם תוך כדי נסיעה מתחלפת חליפות לחום יוקד.
הדרך קשה ודורשת ריכוז מקסימלי.חמסה חמסה חמסה שנעבור בשלום את הדרך.
מזל וזהבה נעלמות. הן הלכו לאיבוד ואנחנו ממתינות בצד שיגעו.
אנחנו עולות על דרך כורכר. המכונית הסאאב הלבנה צהובה לגמרי והאגזוז נשאר בשטח. הרעש של המטוס  שנשמע בנסיעה מעיד על כך.. הגענו למצודת אמרה .
זה  בית מרחץ של פחה מהמאה ה-17. חמורים העלו מים מהבאר ובבית המרחץ פרסקאות על הקירות. היה מתאים לנו חמאם.מים קרים עכשיו.
אנחנו פוגשות את נינה ואורלי. אורלי מספרת שנינה לא יכלה מבחינה נפשית להסתיר את הזהות הישראלית שלה עכשיו ב- 2014. היא לא מסוגלת. הן בקשו מהצוות הירוק שישגיח עליהן ונוסעות איתם.
אנחנו ממשיכות על דרך כורכר למצודה נוספת מצודת אל קהרנה.
עשינו הפסקה במאהל לארוחת בוקר. ויתרנו על מראה המצודה.
הרכב שלנו עושה קונצים ומסרב להתניע . בפעם האחרונה לא עזרו הדיבורים שלי וחברה מהראלי באו לדחוף.
על  פי סימני דרך מתחיל משחק במדבר. ספר הדרך מתנהל על פי המצפן בלבד ואבנים צבועות בצבע אדום .  ראית אבן  צבועה האדום - אתה בכיוון הנכון. . אנחנו חולפות  על פני נינה ואורלי.
יש להן פנצ׳ר בגלגל והצוות הירוק מטפל בהם.
לא עובר זמן ונורת המים של הסאאב נדלקת.שוב נזילת מים. אני עם המצפן מקפידה על הדרום ובסך הכל נוסעים בשיירה עולים ויורדים. גבעות של דרכים משובשות  במיוחד.
מי היה מאמין שאעשה מסע במדבר מיועד לרכבים 4 4x ברכבים ישנים?
עכשיו אני מבינה למה לכל מכוניות הראלי היו  כל כך הרבה גלגלים רזרביים. בכל פינה רכבים מחליפים צמיגים. אבני החמדה , אבני צור חדות קופצות וחודרות לצמיג כמו סכינים.
יש לנו עוד 13 ק״מ לנסוע במשחק הזה, בשלב הראשון.
הגבעות האילה שאנו מדרימים דרכם מורידות את הטמפרטורה ושוב רוח נעימה נושבת..
אביבה עייפה. שוטפת את הפנים במים. מתה מעייפות ומסרבת לתת לי לנהוג. הדרך קשה מידי וכל טעות יכולה לעלות לנו ביוקר.
אני ממלאה מים קרים מהקלקר, אהה, טעם החיים.
אנחנו מגיעות למאגר מים ועוצרות לצלם.
זהבה מובילה ואני רואה שהיא טועה בדרך. ממשיכה ישר במקום לפנות לנתיב הימני. לא עזרו הצפצופים שלנו, היא לא שמעה ולא הבחינה שאנחנו לא אחריה. אנחנו הגענו לנקודת המפגש ולהם היה עוד סיבוב ארוך.
עוד 90 ק" מ בכזאת דרך. קצת מוגזם.
הדרך נוראית מלאת סלעים .  הרכב שלנו נמוך והדפיקות של האבנים בפח למטה מפחידות.
לפי המצפן אנחנו לא בכיוון בכלל. אין עוד רכבים אחרינו ואנחנו נצמדים מה שלא יהייה לרכבים לפנינו שלא נישאר לבד. נטעה ביחד.
שלושת הג׳יפים  אחריהם נסענו ,שועטים  קדימה ולא שמים עלינו. הכיוון שלהם צפונה.   עוד חתיכת פח נגררת לנו מתחת האוטו ומשמיע קולות. אנחנו מסתובבות ונוסעות דרומה. 10 דקות של אימה עוברות עלינו. כאן לבד במדבר עם מעט מים כי אנחנו משקים את הסאאב כל הזמן, מעט דלק. מה יקרה אם ניתקע? אם יקרה משהו למישהי? מה נעשה?  בקשתי נענתה ואנחנו פוגשות צוות מהראלי,  מבקשות שניסע ביחד.אנחנו ממשיכים דרומה רואים מרחוק טויוטה עם נוסעים ירדנים. נעצרנו  ובקשנו עזרה. הם מחליטים להביא אותנו לכביש . תחושה של הקלה גדולה.  אנחנו נרגעות נכנסות לרכבים ותוך דקות הטויוטה נותנת גז ונעלמת. גם הצוות שנסע איתנו מחליט לשנות כיוון ונוסע יותר מזרחה במטרה להתחבר לכביש. המפה שלו הרבה יותר רצינית משלנו.  ואנחנו נצמדות אליהם. אין לנו ברירה להישאר במדבר לבד, לא משאת חינו.
זהבה נעצרת. חום המנוע עלה. אביבה מצליחה לאותת לצוות שלפנינו שאנחנו צריכות עזרה, אנחנו ממלאים מים ומוזגים את חומר הפלא סותם החורים לרדיאטור. את החומר הזה קנינו בכדי להחזיר לצוות שהשתמשנו בחומר שלו בפעם הראשונה שהתגלה החור.
ננסה להתקדם ומקסימום נאותת לעזרה.
או נשאיר את המכונית בשטח.
המצפן מראה  לנו עכשיו שאנחנו בדרך הנכונה. ראינו סוף סוף שתי אבני דרך אדומות ורואים איזה מבנה באופק.הגענו לכביש!
הג׳יפים שברחו הגיעו אחרינו וכך כולנו ביחד נוסעים לחפש את המחנה שלנו ללילה. חכמים הירדנים האילה. זרקו אותנו במדבר ללא שום נקודת ציון להיכן צריך להגיע- לא שם, לא נקודת ייחוס.
בחיים לא ניווטתי אבל הניווט של היום בשטח זאת חוויה שלא תשכח.
הסאאב מסכנה שוב אין רדיאטור.צריך למלא כל הזמן מים.אביבה מחלקת לצוות שעזר לנו שקיות במבה.
על הכביש  הזה מתווספים עוד צוותים ,מחפשים כביש ראשי.
והוא הגיע הכביש הראשי - 300 ק"מ- סעודיה.
אז נוסעים ולאף אחד אין מושג לאן.
השמש הולכת ושוקעת. רוח חזקה בחוץ.
אנחנו רואים רכבים מרחוק. האמנם!?
העיר הכי קרובה מאאן כמעט 200. קמ מכאן. אם לא נמצא את המחנה ניסע לשם.
אנחנו מגיעים סוף סוף לתחנת דלק .אביבה נשברת ונותנת לי לנהוג. יש מים ויש דלק ויש כבלים לגרירה לזהבה במידת הצורך.
אנחנו נוסעים למאאן , העיר הקרובה ביותר למדבר שהיינו בו.
איזו עיר אללה איסתור. רחובות ללא כבישים הכול נראה נורא. קשה להאמין שיש כאן מלון לישון.
מעניין אם משהו יחפש אותנו.
העיר הזאת בלתי אפשרית הם מחליטים לנסוע עוד 35 קמ לפטרה.
כשנכנסים לפטרה אנו מוצאים עוד כמה רכבים של הראלי.אנחנו מחפשים מלון להעביר את הלילה.
מצאנו מלון ויש מקלחת חמה ויש וואיפיי. לילה טוב מפטרה.
 
 
 
   
 
אהבתם? לחצו על: הערות? הארות? מחמאות? מאוד אשמח לשמוע
 
 
 

אינטרטק - בניית אתרים