חיפוש:
אנא מלאו את הפרטים:
שם:
דוא"ל:

שתפו חברים באמצעות:
סלובניה קרואטיה 4
 
שם הכותב:
זיוה קופר
המקום עליו נכתב הסיפור:
סלובניה- קרואטיה
הסיפור:
זה לא  קל להסתדר שש נשים יחד בכזה מסע. ארבע- אנחנו מאותו הכפר. אותו בסיס אותה חשיבה וראייה של דברים למרות שלא הייתי חברה שלהן קודם מעבר להכרות בסיסית אנחנו מחוברות ומסתדרות.
היום בבוקר בארוחת הבוקר היתה שיחת הבהרה על הדרך של התנהלות הדברים עד כה. אבל כולנו רוצות שזה יצליח אז מטהרים אווירה וממשיכים הלאה, חייבת להיות רגישות קבוצתית. פרגון למי שהשקיע והחלטות משותפות. וזה קצת קשה כאן.
יוצאים לדרך אחרי חיבוק וסליחה וקילו אורז.  נזכרתי לפתע ששכחתי לשים טיפות עיניים. אין מצב שאוציא את המזוודה מהאוטו ואני נזכרת בתיק העזרה ראשונה . שולפת טיפות ולפי הצריבה מבינה שמשהו לא תקין. הטיפות היו טיפות אוזניים . אני אבדוק אולי אתחיל לשמוע מהעיין?
 התחלת היום ניראת מבטיחה  אבל אנחנו מתברברות לא מצליחות לזהות את כביש 2. ההסברים של האנשים היו סותרים ואנחנו מאבדות שעתיים. 
 הבתים מזכירים את כל הבניות הרוסיות. מאוד. עני והדרך די משעממת. 
במסגרת הטעויות אנחנו מגיעות לגבול עם קראטיה ולא נותנים לנו לעבור. מיועד רק לתושבים המקומיים. אנחנו חוזרות חזרה.
כביש 2 הוא כביש ישר . כביש הסרגל או כביש הערבה. יש לנו כל כך הרבה קילומטרים לגמוע. זהבה אומרת בקשר - מעכשיו הכל באוטו- פיפי אוכל ומכות. לא יוצאים.
לאורך הדרך קינים של חסידות.אי אפשר לעצור לצלם.
בית  קפה קטן אמדאוס בעיירה קטנה פודרבסקי סלובניה  בדרך. אנחנו עוצרות לשירותים ולקפה. ריח עז של סיגריות מעורב עם אלכוהול מקבל את פנינו וחבורה של גברים שיכורים, זוג צעיר שמבין קצת אנגלית ומלצרית צעירה חמודה.
אנחנו שותות קפה ואני ניגשת לחבורה הצעירה ומספרת על משימת האורז. הם מתלהבים מוציאים כסף מהכיס והולכים וקונים אורז.  אדם זקן שנראה נזקק בעצמו הוציא מכיסו סכום שווה ערך לחמישה יורו כדי לתרום לנזקקים. לא יאומן  קיבלנו מהם 11 קילו אורז. במקום הכי לא צפוי תמצא את האנשים הכי הכי...
אנחנו מחליטות על נהיגה בלתי פוסקת ואכן אין על הבנות האלה. קודם כל אורלי ניווטה יוצא מהכלל והנהגות - שאפו., בלי אוכל פרט ללחמניות ממאפייה בדרך, כל הדרך לכיוון בולגריה.
באיזה שלב היתה מחשבה לחתוך לבלגרד ולישון בשגרירות. יוסי לוי השגרירעשה מאמצים גדולים לארגן לנו מקום. לינה. הוא הזמין אותנו אליו הביתה שם יש לו. חדר ואפשר לישון במיטה ואפשר להסתדר עם שקי שינה על הרצפה.
בסופו של דבר החלטנו על המשך נהיגה עד אחת וחצי בלילה, מצאנו איזו חנייה, השכבנו את הכסאות, השתחלנו לשקי השינה והלכנו לישון.
זהבה אומרת-  "אני בילד אין באוטו - כיסא לאחור  - כמה שעות שינה- להרים כיסא ולנהוג."
עכשיו עצרנו בשוק קטן לקנות כמה מצרכים . מצאנו כאן גזייה. נוכל לעשות קפה.
בשוק האנשים לא כל כך סימפטיים אבל עם כל הדלות הדבר הראשון שמקבל את פניך אילו שתילים של פרחים.
 
 
   
 
אהבתם? לחצו על: הערות? הארות? מחמאות? מאוד אשמח לשמוע
 
 
 

אינטרטק - בניית אתרים