חיפוש:
אנא מלאו את הפרטים:
שם:
דוא"ל:

שתפו חברים באמצעות:
סרביה 5
 
שם הכותב:
זיוה קופר
המקום עליו נכתב הסיפור:
סרביה
הסיפור:
חוויות של הבוקר על כוס קפה ועוגות שמרים ריחניות שגם אני לא מתאפקת וטועמת . חוויה שגרמה לכולם לצחוק. נינה ואורלי לא העלו בדעתן כבנות מפונקות שיאלצו לישון באוטו לעשות פיפי אחרי שיח בלי מקלחת והן פשוט לא הפסיקו לצחוק.
אביבה ואני עשינו סלפי לילה בוקר ובאמצע ישנו היטב.
זהבה היתה בילד אין באוטו מתרוממת מיישרת את הכיסא ונוסעת אבל הגדילה לעשות והחליפה צעיף.
הניווט כאן בסרביה קשה שלא יתואר. אין שום קשר בין המפות למציאות. אין שילוט וכל טעות עולה בזמן מאוד יקר. אורלי נווטת מצויינת. עושה עבודה טובה מאוד.
המקום פה עני מאוד. דלות בכל מקום בבתי קפה גברים ונשים עובדות בעבודות מע״צ. המכוניות כאן כמו המכוניות שלנו במירוץ . המון לאדה על הכביש.
״קחו אותי חפשו אותי הלכתי לאיבוד״ קוראת אביבה לתוך המכשיר הקשר כדי שאורלי תמצא את שלה. אביבה הצליחה לתקן את המגעים של הבטריות בתוך המכשיר ואנחנו מצליחות לתקשר ביננו. אמנם לא לזמן ארוך ויש מכשיר סרבן טעינה אבל זה יותר טוב מכלום.
איך האוטו שלנו נראה- אתמול בנסיעה אביבה ומזל פצחו גרעינים לבנים ואת הקליפות זרקו על הרצפה! כמו במגרש כדורגל ואני נכנסתי לשק השינה בלילה שמתחת לרגליים שלי בקבוקי מים ריקים וקליפות.
הבוקר אספנו את האשפה אבל המושב האחורי- שק שינה פתוח כלי רחצה מחוץ למזוודה תיקים תרמילים פאוצים תיק מתנות הכול בערבוביה. מה שאנחנו הנשים מרשות לעצמינו כשאנחנו לא בבית...
אני מנסה לסייע לאביבה אשר על ההגה ככול שניתן: חיפוש במפה,מים, תיקשורת וכדומה. בכל פעם פותחת את החגורה מסתובבת על הכיסא ומתחילה לחטט.
אתמול   כשנהגתי היה קטע: אביבה שואלת אותי זיוה מה מצב הדלק? בסדר יש עוד חצי מיכל. אחרי שעתיים- זיוה מה מצב הדלק? וואלה חצי מיכל.
תגידי את בטוחה שאת מסתכלת במקום הנכון? הסתכלתי על מד החום ומד הדלק היה כמעט על אפס.
אני מודה שתחום הרכב הוא קטע חלש אצלי. אני נוהגת 25 שנה בערך מהבית לעבודה ולבית שאן. אף פעם לא צריכה להתמודד עם חנייות ובגלל מגבלת הראייה שלי - בבית מעדיפים להיות נהגים צמודים שלי. בבית צחקו עלי שאני מדברת על הצטיידות בכל מיני חלפים לרכב ואני לא יודעת איפה פיית התדלוק.
אז מבחינתי הנהיגה עכשיו היא מן סוג של תיקון. וברור לי שאני לא תורמת בקטע הזה כמו כולם אבל כן בדברים אחרים.
לכל אחד חוזקות וחולשות ויש תחושה של מאמץ ליחד שלנו להקשבה ההדדית והאווירה טובה.
הנוף לקראת בולגריה משתפר והולך. אזור מיוער ויפה . בבולגריה היום יום הצבא שהיום הוא יום חג והכול סגור.
הכול בחיים יחסי. רואים את זה מיד בסרביה. יצאנו. לראלי במכוניות טרנטה מקושטות בנות עשרים
 וכשהגענו לכאן תוך כדי נסיעה בדרכים הכי צדדיות שיש בינות לבתים דלים, כפרים בראשי הרים רחוקים מכל מרכז עירוני ו מיוערים,התגלו לפנינו כלי הרכב המדהימים בהם הם נוסעים. רכבים מימי מלחמת העולם השנייה, לא להאמין. לפתע פתאום הרכבים שלנו הם פאר היצירה. מודל מתקדם שכל תושב היה שמח לאמץ.
נסענו באוטו בלי מים ובלי שום דבר לאכול.הראש שלי התפוצץ והדבר היחידי שבלעתי היו אופטלגינים, 
כשעצרנו סוף סוף לאכול בקרחת יער ליד נחל הכנתי לי כריך שלא ידעתי מזמן- לחם מלא עם מיונז נקניק ביצה קשה ועגבנייה. יו התגעגתי לטעם. כאב הראש חלף ואני יכולה לנהוג.
למקום הגיע בריצה בחור סרבי שכנראה לא בריא בנפשו שמאמין שכל העולם זה סרביה ולא הפסיק לדבר בגדולתה מימי העבר ועד היום.
הוא היה קפטן של קבוצת כדורגל בחופשת מחלה דתי מאוד וכשנתו לו מתנה צמיד עם ירושלים. הוא עשה טקס של תפילה והודייה ״ משברך״ ואז הוא אמר שהוא אוהב מוסלמים וטורקים -  משוגע על כל הראש.
 
 
   
 
אהבתם? לחצו על: הערות? הארות? מחמאות? מאוד אשמח לשמוע
 
 
 

אינטרטק - בניית אתרים