|
זוג צעיר – חודשים ספורים מתגוררים בדירה בכפר-סבא. היא- עובדת במעבדה והוא-בדרכים: יוצא לפנות בוקר וחוזר מאוחר בלילה. יום בצפון ויום באילת- היכן שנדרש.
פלאפונים עוד לא היו אפילו בתיאוריה ואני כלה צעירה ודואגת - מגיעה הביתה ומעמידה סירים.
גם לבשל ידעתי רק בתיאוריה, אבל רצון היה ואהבה הייתה.
מצאתי את עצמי תמיד בשני מצבים: או- רואה סרטי אימה בראש מכל איחור של חמש דקות ומעלה,
או- ישנה על כיסא בסלון כי העייפות הכריעה אותי (מנהג אגב שלא עבר לי עד היום) .
את פניו היה מקבל ריח עז של סירים חרוכים: תפוחי אדמה מפויחים וביצים סרוחות דבוקות לתקרה.
חיינו לנו כך מאוויר ואהבה כשאני אחראית לשרוף והוא אחראי על מירוק הסירים....
יום אחד פורסמה בעיתון מודעה: במושב ארגמן קולטים משפחות.
זהו... עוברים למושב אמר לי.
לא ידעתי איפה בקעת הירדן ולא ידעתי מה המשמעות של חיי מושב.
הלכתי בעקבות האהבה....
|
